בגיליון הקודם הוכחנו כי סיפורי המשיחיים על "רבנים" שהחלו להאמין בישוע, מצוצים מהאצבע וכי מדובר בסיפורי בדים. בסיום הכתבה ציינו כי לאור זאת אנו עוקבים אחר שינויים שבטח יעשו באתר x-rabbi. בפועל קרו שני שינויים:
הראשון, האתר הפך לאתר חדשות פליליות שמדווח על רבנים שחטאו. מעבר לעובדה ששינוי האתר לצורה הזו עושה שירות טוב גם לציבור הדתי כי הוא מרכז במקום אחד את כל הרבנים שמעלו בתפקידם, יש בו גם להראות כי המשיחיים מודים בטענה כי הסיפורים מצוצים מהאצבע ולכן "עדויות הרבנים" עברו לפינה נידחת באתר אחר.
השני הוא סיפורו של "הרב" ציון דניאל שצץ פתאום והובלט במידה רבה. במקרה הזה, שילבו המשיחיים תמונה מקורית של "הרב" דניאל, קראו לו "הרב הראשי של בולגריה" ואפילו הביאו ציטוטים מויקיפדיה כדי להוכיח את אמיתות דבריהם. המשיחיים ממשיכים להזות, לשקר ולהוציא דברים מהקשרם בצורה נבזית תוך זלזול באינטליגנציה של הקוראים שלהם, ובמסגרת זו "הרב" דניאל הוא המשענת האחרונה של צמד המשיחיים שאחראים על האתר בניסיון לחפש בכל מחיר רבנים שהאמינו בישוע. לכן בתחקיר הזה נראה לכם את הפנים האמיתיות של האיש.
בצילום המקורי ממנו נלקחה תמונת הרב ציון הוא צולם עם כל משפחתו. בתמונה ניתן לראות דבר מוזר – אף אחד מהמצולמים אינו חובש כיפה ואשתו אינה מכסה את ראשה כפי שנפסק כהלכה. מבט חפוז בתמונה מביא אותנו לשאול האם באמת מדובר כאן באדם שהיה רב אורתודוקסי כפי שטוענים היהודים המשיחיים ואתרים נוצרים נוספים.
אבל זה עוד כלום.
דניאל ציון נשא אמנם בתואר "הרב הראשי של יהודי בולגריה", אבל לא מטעם הקהילה אלא כיוון שהיה קרוב לבכירים במפלגה הקומוניסטית בבולגריה שסילקו את השלטון המלוכני. שימו לב, לא היהודים מינו אותו לרב, כי אם מפלגת השלטון האתיאסטי. המינוי המפוקפק הזה זיכה אותו בכינוי הלא-מחמיא "הרב האדום" – כלומר הרב הקומוניסטי. מי שכיהן בפועל כרבם הראשי של יהודי בולגריה מטעם הקהילה לאחר מלחמת העולם השניה, היה הרב ד"ר אשר חננאל. כדאי גם להזכיר שבין 1925 ל-1945 לא היה רב ראשי בבולגריה (ראה באתר של הקרן לקידום לימודי מורשת הספרדים).
אגב, במאה האחרונה היהדות בבולגריה לא היתה אורתודוכסית, ובבתי הכנסת בסופיה התפללו בלווית עוגב ובמקהלות נשים.
אבל כל אלו מתגמדים מול העדויות שציון היה פשוט אדם בלתי צפוי ובלתי שפוי.
בספר "ההיסטוריה של בולגריה", מאת ההיסטוריון הנודע, פרדריק ב. צ'ארי, קובע המחבר כי ציון היה מיודד היטב עם פטר דונוב, מנהיג "תנועת האחווה הלבנה האוניברסלית" - כת מיסטית נוצרית. "מנהיגי היהדות לא העריכו את ציון כי הם האמינו שהיה חבר בכת בולגרית נוצרית הנקראת הדונוביסטים. הדונוביסטים או 'האחווה הלבנה'… הייתה כת של מיסטיקנים דתיים שהיו משלבים את פולחן השמש באמונות הנוצריות שלהם".
חברי הכת היו מתכנסים בזריחת השמש בבגדים לא צנועים על מנת לערוך התעמלות בוקר, "התעמלות קדושה" בלשונם. הכנסייה הרשמית בבולגריה טענה כי בהתעמלות זו היו מתעסקים בעיקר במעשי פריצות. ציון נכח מספר פעמים באותם טקסים ונטען שאמר כי "בהתעמלות זו יש יותר יראת שמים מאשר בבית הכנסת שלי". ציון אף השתתף בעריכת כתב העת הפילוסופי "סוויטלינה" - "האור", ביחד עם אנשי רוח בולגרים ואנשי דת נוצריים בבולגריה. הנהגת הקהילה היהודית הפעילה לחץ על ציון להפסיק את שיתוף הפעולה עם "אלמנטים נוצריים" והפצת כתב העת הופסקה.
גם ההיסטוריון הבולגרי - ישראלי, מיכאל בר-זהר מביא באחד מספריו (1) כי ציון היה איש מוזר. הוא גם מגדיר אותו כמיסטיקן, מציין את קשריו המיוחדים עם דונוב ומוסיף כי עוד בבולגריה האמינו היהודים שלא מדובר באדם שפוי - כיוון שהכריז על כך שהוא מקבל מסרים ישירות מאלוקים.
החששות לאי-שפיותו של ציון התגברו לאחר שטען כי אחרי שצם שלשת ימים ובהה בשמש (כמנהגם של חברי כת האחווה הלבנה) הוא חזה חזיונות...
באנציקלופדיה לפולקלור ומסורות יהודיים (2), מובא סיפור הזוי על "הרב" של הבולגרים ביפו: "לישראלים ממוצא בולגרי וגם לאלה שאינם ממוצא בולגרי, יהודי בולגריה היו מאוד ידועים בחילוניותם, והמושג של יהודי בולגרי היה נשמע כסתירה. הרב הבולגרי היחיד שהיה ביפו, היה ידוע לשמצה כנוסע בקטנוע בשבת על מנת ללכת לראות משחקי הקבוצה הבולגרית, מכבי יפו, שהיו נערכים בשבתות".
ממש "רב אורתודוקסי" לתפארת...
ביוני 1950 לאחר חקירה מעמיקה שכללה שיחות איתו, הוחלט על ידי הרבנות הראשית שלא לאפשר לדניאל ציון לתפקד כרב ואף לא להיכנס לבית הכנסת, כיוון שנמצא כ"בלתי שפוי ומתנהג בצורה מוזרה ובלתי אחראית". אם הבעיה היחידה שלו היתה העובדה שהכריז על ישוע כמשיח, הרבנים היו אוסרים להביא אותו לקבר ישראל בעתיד, אבל כיוון שהרבנים לא שמו דגש גדול על דעותיו הדתיות אלא בעיקר על בריאותו הנפשית הלא-תקינה, הם הבינו שאדם לא שפוי מוציא מפיו דברים שלא ניתן לשפוט אותו לפיהם ולכן לא החליטו למנוע ממנו קבר ישראל. הדברים אף הובאו בעיתונות מספר פעמים ביוני 1950.
מיותר לומר ש"לרב דניאל ציון האורתודוקסי" לא היה בכלל ידע בתורת ישראל. אחת הדוגמאות לכך הייתה כשהוא דרש בי.מ.ק.א. (עוד מוסד נוצרי למהדרין) באירוע מיסיונרי וללא כיפה על ראשו, ואמר שהמילה "דודי" בתפילת "לכה דודי" שנאמרת בליל שבת מתכוונת ל"דוֹד שלי".
ב-1952, השתתף ציון בתכנית רדיו נוצרית פרוטסטנטית, "השעה הנוצרית" ששודרה ב"קול ישראל" ובה קרא לישראלים להתנצר... אבל רגע, אמרתם שהוא "יהודי משיחי", לא?
אחרי האירוע הנ"ל, עבר ציון להתגורר במוסד קתולי בשם נוטר-דם בירושלים ושם נשא לאישה מישהי תימהונית. לאחר תקופה הוא ברח ממנה והשאיר לה פתק עליו נרשם "הרי את מגורשת"... המשיחיים מספרים רק על מעברו לירושלים אבל מתעלמים מההתנהגות המוזרה הזו שנבעה מקשיים נפשיים ומחיי המשפחה הבעייתים שלו.
רצף המקרים האלו מצביע בסופו של דבר על אישיות לא יציבה, בלשון המעטה.
יצוין כי אתרים משיחים רבים המביאים את סיפורו של "הרב" דניאל ציון מספרים בהרחבה שהרב שמואל טולדנו, מרבני ירושלים שהכיר בגדלותו של ציון, הציע לו תפקיד של אב בית דין רבני בשנת 1954. הבעיה היא שאותו רב טולדנו עלה ארצה 4 שנים לאחר מכן, בתקופה שבה ציון כבר הוחרם ונותק מהיהדות.
בשנות ה60, שוב עלה דניאל ציון לכותרות, בנסיבות שרק עוררו שוב את הטענות על חוסר שפיותו. בעיתונות פורסם אז (3) שבחורה צעירה שעזבה את משפחתה, עברה להתגורר עמו ועם אשתו החדשה (4), ודאגה להפיץ את הבשורה שדניאל הוא המשיח.
אגב, מדבריו של ציון באותה תקופה היה ניתן להבין כי הוא ראה בישוע מורה רוחני בלבד ולא משיח או אלוה, בדיוק כמו חברו הטוב שבא להגנתו - מנהיג כת האֶחֶד, הגורו שלמה קלו שגם ראה בישוע, בקרישנה ובמוחמד, או בודהא מורי דרך בלבד.
לעת זקנותו, דניאל ציון כתב: "לא זנחתי את היהדות, להיפך, אני חדרתי לתוככי היהדות ואני מקיים את כל מצוות התורה". כך גם העיד ראש קהילת נתיביה בירו שלים, יוסף שולם הבולגרי, כי בסוף ימיו ציון שמר על אורח חיים אורתודוקסי. "אורח חיים אורתודוקסי" הווי אומר שציון שמר גם על המצוות שבעל פה כדברי חז"ל – כלומר שלפי המשיחיים הוא בכלל עבד עבודה זרה וקיים מנהגים פגאניים...
הפרטים האלו על דניאל ציון לא רק שמצביעים על אישיות מפוקפקת שאי אפשר להסתמך עליה, אלא גם על העובדה שאנשי התעמולה המשיחית סוברים שמשיחי הוא מי שמאמין בישוע בדרך כלשהי: הוא יכול להיות נוצרי פרוטסטנטי או קתולי, הוא יכול להכחיש את אלוהותו ולקבל רק את משיחיותו, להאמין שהוא אל השמש, להיות חולה נפש או נואף (4). העובדות לא משנות, העיקר לנסות לגייס המונים לאמונה בישוע. כל הדרכים כשרות.
1) הרכבות יצאו ריקות : ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, בר זהר, מיכאל, 2015, משכל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות.
2) Encyclopedia of Jewish Folklore and Traditions מאת רפאל פטאי.
3) מעריב, 26/8/65
4) "וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַמְשַׁלֵּחַ אֶת־אִשְׁתּוֹ שֶׁלּא עַל־דְּבַר זְנוּת וְנֹשֵׂא אַחֶרֶת נֹאֵף הוּא (וְהַנֹּשֵׂא אֶת־הַגְּרוּשָׁה נֹאֵף הוּא)" – מתי 19,9
