אודות יהודים משיחיים,הברית החדשה,וישוע המשיח.

מסע בעקבות תרגום השבעים

שאלה: פעמים רבות אנו נתקלים בסתירות בין פסוקים בתנ"ך ל'ברית החדשה'. הדתיים טוענים כי התנ"ך הוא המקור ואם יש טעויות הרי שהן נמצאות ב'ברית החדשה'. אבל בניגוד לדתיים, אנו המשיחיים, מסתמכים על "תרגום השבעים" המפורסם, ומאותו "תרגום השבעים" ניתן להוכיח בבירור שהתנ"ך העברי סולף על ידי הסופרים! האם ניתן להוכיח זאת בקלות?


ישנם בין "היהודים המשיחיים" שמצאו פטנט מקורי להסביר מדוע 'הברית החדשה' מצטטת את פסוקי התנ"ך בשיבוש רב: הם מסבירים כי התנ"ך העברי משובש ואינו מקורי, כך שאם יש סתירות בינו לבין 'הברית החדשה', הגרסא המוטעית נמצאת בתנ"ך.

לדבריהם, לעומת גרסת התנ"ך המשובשת – זו המקובלת בציבור היהודי במשך אלפי שנים והועברה במסירות נפש מדור לדור - דווקא הגרסא היוונית של התנ"ך הנקראת "תרגום השבעים" והנמצאת בשימוש בקהילות נוצריות, נשמרה בדיוק רב יותר. הם טוענים כי דרך "תרגום השבעים" ניתן להוכיח ש'הברית החדשה' מצטטת את התנ"ך "המקורי" שאבד.

מהו "תרגום השבעים"?

"תרגום השבעים" המקורי מהווה את תרגום התורה שתורגמה במאה ה-3 לפה"ס עבור תלמי מלך מצרים על-ידי 70 מחכמי ישראל. רק חמישה חומשי תורה תורגמו במלאכה זו, כך גם על פי כתבי ההיסטוריון יוספוס, כמו גם פילו ואַרִיסְטֵיאַס.

באנציקלופדיה בריטניקה, בערך "ספטואגינטה" העוסק בנושא זה (המילה "ספטואגינטה" נגזרה מהמילה "שבעים" בשפה הלטינית) מוסבר כי חמישה חומשי תורה תורגמו באמצע המאה השלישית לפני הספירה וספרי הנ"ך תורגמו במשך המאה השנייה לפני הספירה על ידי יהודים מתייוונים (ולא כחלק מבקשת תלמי). מלבד העובדה שהמתרגמים הראשונים היו חכמי ישראל והשניים מתייוונים, ברור כי מדובר במתורגמנים אחרים כיוון שאותם שבעים חכמים לא יכלו להמשיך במלאכתם במשך יותר ממאה שנה.

גם באנציקלופדיה של הנצרות הקדומה (“Encyclopedia Of Early Christianity”) מובא כי "תרגומם של חמישה חומשי התורה נעשה במאה השלישית לפני הספירה. שאר ספרי הספטואגינטה נעשו לאחר מכן על ידי מתרגמים שונים". (עמ' 839).

באנציקלופדיה "Encarta" (ערך "ספטואגינטה"), פרופסור ברוס ווטר מפריד גם הוא בהחלטיות בין התרגום המקורי של החומש, לבין התרגום של שאר ספרי תנ"ך שבאו מאוחר יותר.

ב"לקסיקון כתבי הקודש" של סמית' (1) מוסבר כי "רק התורה (היינו חמישה חומשי תורה) בלבד תורגמה בהתחלה...". באשר לתרגום שאר ספרי התנ"ך ממשיך סמית': "אבל מספרם ושמותם של המתרגמים, וכן הזמנים בהם שאר החלקים תורגמו אינם ברורים כלל... הוכח באופן ברור על ידי פרנקל (2), הודי (3) ואחרים, שהספרים השונים תורגמו ע"י אנשים שונים, מבלי שנעשתה עריכה כוללת ומקיפה כדי ליצור הרמוניה בין החלקים השונים. שמות של אנשים ומילים מסויימות תורגמו באופן שונה בספרים שונים. לפיכך אופי התרגום משתנה מספר לספר... בנביאים, תרגומן של נבואות עיקריות נעשה, לצערנו, באופן מאוד מעורפל...".

ד"ר לנסלוט צ'רלס לי ברנטון, המתרגם הנודע של הספטואגינטה לשפה האנגלית, כותב כי "תרגום הספרים השונים של התנ"ך מצביע על כך שלחלק מהמתרגמים בכלל לא היו הכישורים המתאימים לעבודת התרגום... וספר ישעיהו מתורגם באופן הגרוע ביותר".

אפילו מייסד ארגון "יהודים למען ישוע", הכומר הבפטיסטי מרטין (משה) רוזן הסכים עם כך, כפי שניתן לקרוא בספרו "ישוע": "רמת הדיוק והסגנון בתרגום הספטואגינטה משתנה מספר לספר".

מהי רמת האמינות של תרגום התורה?

בשורות הבאות נראה כי כל "תרגום השבעים" המצוי בידינו כיום (ולא רק הנ"ך) מהווה עיוות מוחלט של התרגום המקורי שנכתב על ידי חכמי ישראל, לפני למעלה מ-2,200 שנה.
זאת ועוד, בימינו קיימות גרסאות רבות של הספטואגינטה, ושלושת העיקריות הן:
- קודקס ותיקנוס (גרסת הוותיקן), הועתק במאה הרביעית.
- קודקס סינאיטיקוס (גרסת סיני), הועתק במאה הרביעית.
- קודקס אלקסנדרינוס (גרסה אלכסנדרונית), הועתק במאה החמישית.

אבל לפי האנציקלופדיה 'בריטניקה' אף אחד מכתבי היד אלו לא מהימן: "הם נבדלים זה מזה באלפי דרכים, גדולות כקטנות. נוסף לכך, מאות פיסות פפירוס מתפוררות שרדו מהעת העתיקה; רבות מהן עתיקות יותר מהקודקסים הגדולים, וכל אחת מציעה גרסה מעט שונה של הטקסט".

בעצם, הספטואגינטה המצויה כיום בידינו, אשר מסתמכת בעיקר על שלושת הקודקסים הינה מסמך נוצרי לכל דבר, שעברה עריכה ושינוים מגמתיים בידי נוצרים - ולכן יהודים אינם רואים בה מסמך בעל ערך דתי כלשהו.

בספרו "מבוא קצר למקרא" מתאר הכומר ארנסט אֶבִּי איך הגיעו לידינו גרסאות שונות של ספטואגינטה: "גרסת סיני - נמצאה ב-1859 במנזר 'סנטה קתרינה' ליד הר סיני. הגרסה האלכנסדרונית - הייתה בבעלות ראש הכנסייה האורתודוקסית בקונסטנטינופול במהלך שנים רבות. גרסת הוותיקן - נמצאת בוותיקן. קשה לקרוא בה בגלל שבמשך הזמן חידשו את הכתב על ידי דיו אחר ובמקומות רבים הוכנסו שינויים בגוף הטקסט".
משמעות הדברים כי כל הגרסאות של הספטואגינטה הגיעו אלינו מתוך הכנסייה הנוצרית והם עברו עריכה ושינויים על ידה!

מלומדים נוצריים מודים גם הם בכך בפה מלא. הנה עדות של כמה מהם:
ד"ר ויליאם סמית' כותב במילון המקרא שלו, כי מהטקסט של הספטואגינטה עולה שהעורך אותו לא ידע טוב את לשון הקודש, וכי "בכמה מקרים קשה בכלל לראות כל קשר בין מה שכתוב בתנ"ך לבין מה שכתוב בספטואגינטה" (עמ' 622).

ד"ר ברנטון המוזכר לעיל, כתב במבוא לתרגומו של הספטואגינטה לאנגלית שלאוריגנס, אחד מאבות הכנסייה במאה השלישית, היה ברור שישנן טעויות רבות בספטואגינטה.
אותו אוריגנס, שלמד לשון הקודש, גילה לתדהמתו כבר במאה השלישית, כי הספטואגינטה היוונית שונה במקומות רבים מהתנ"ך בעברית שנמצא בידי היהודים.
כבר לקראת סוף המאה השנייה לספירה שררה אי-שביעות רצון אדירה בכל הנוגע לספטואגינטה. אי-שביעות כזו שהביאה למצב שאנשים נוספים החליטו לתרגם את התורה ליוונית. אוריגנס העיד כי בידיו היו גם תרגומים של עקילס, סומכוס ותאודוטיון על כל התנ"ך. זאת נוסף לשלשה תרגומים אלמוניים נוספים (הידועים בשם הגרסה החמישית, השישית, והשביעית).
אוריגנס הכניס את כל התרגומים האלו זה לצד זה בחיבור אחד, ליד המקור העברי, תוך שהוא מוסיף גם הערות משלו. לספר זה הוא קרא "הקספלה".

וכך מתאר ד"ר ברנטון מה קרה בעקבות חיבורו של אוריגנס: "הוא (אוריגנס) סימן פסקאות בספטואגינטה שהיו כל כך לא נכונות עד שהיה צריך להחליף קטעים שלמים בקטעים מקבילים מתרגומים אחרים... נוסח ה"הקספלה" של תרגום השבעים, הועתק כ- 50 שנה לאחר מותו של אוריגנס על-ידי פמפילוס (4) ואוסביוס (5); כתוצאה מכך הוא קיבל תפוצה רחבה, אולם טעויות המעתיקים שבשו את כל ההערות של אוריגנס והטקסט הפך לערבוביה של נוסחאות שונות המועתקים מתרגומים שונים"...
"חוץ מאוריגנס, היו שני ניסיונות קודמים לתקן את נוסח הספטואיגנטה: בתחילת המאה הרביעית לספירה, לוקיאנוס, מראשי הכנסייה באנטיוכיה, והסיקיוס, הבישוף של מצרים עסקו בעריכת הספטואגינטה. הגרסאות האלה היו בשימוש רב בכנסיות המזרחיות".

מדהים לראות את אשר כותב ד"ר סמית' (שם, עמ' 726) לגבי התרגומים שהוזכרו לעיל ושמוכרים בשם "הגרסה החמישית" ו"הגרסה השישית" שהתערבבו בספטואגינטה: "...או שהמתרגם המקורי היה נוצרי או שעורך נוצרי שלח את ידו בטקסט"!

מדהים עוד יותר לראות את העובדות המובאות ב"אנציקלופדיה של הנצרות הקדומה": "עבודת העריכה של אוריגנס, בסופו של דבר עוותה את רוב הנוסח של התנ"ך ביוונית". (עמ' 840, 423-424). הוא כותב גם כי למעתיקים הנוצרים הייתה נטייה לעוות את הנוסח על ידי הכנסת פירושים נוצריים, כדי להתאים את התנ"ך ל'ברית החדשה'. (עמ' 839).

רואים אנו בבירור מפי מלומדים נוצריים שהספטואגינטה המצויה בידינו היא תוצאה של תהליך ממושך של בלבול וזיופים מכוונים מצד הכנסייה הנוצרית ואין לספטואגינטה כל קשר ל"תרגום השבעים" המקורי.
גם מלומדים יהודיים מדברים על כך שמדובר בזיוף. כך למשל משה צבי סגל, פרופסור למקרא, פילולוג, חוקר מקרא וספרות עברית, בספרו "מבוא המקרא" (ספר ראשון), מעיד כי "הגיעו אלינו מיד הנוצרים גם אסופות ספרי המקרא ביוונית... זהו הקובץ היווני הידוע בשם 'תרגום השבעים'" (עמ' 19).

פרופ' משה צִפּוֹר, פרופסור-אמריטוס למקרא באוניברסיטת בר-אילן, מסביר כי התרגום לתורה שבידינו כיום נכתב על-ידי מספר אנשים בעלי רמות ידע שונות ולכן הוא לא עקבי ויש בו גם טעויות מביכות: "ואולם לוז שם העיר לראשונה" מתורגם כאילו "ואולם" הוא חלק משם העיר, "כברת דרך" מתורגם כשם של מקום... ועוד. כמו-כן יש בידינו מספר רב של כתבי יד של התרגום היווני, עם שינויים לא מעטים ביניהם.

הספטואגינטה – מקור 'הברית החדשה'?

עכשיו הגיע הזמן לבדוק לפי איזו גרסה של הספטואגינטה הולכת 'הברית החדשה'?
התשובה ברורה: אף אחת! 
'הברית החדשה' לוקחת את מה שמתאים לה מהספטואגינטה או מנוסח המסורה (התנ"ך היהודי), יודעת לעגל פינות ואפילו... להמציא נוסחאות חדשות.

הטענה כי הטעויות הקיימות ב'ברית החדשה' אינן טעויות בגלל ש'הברית החדשה' מסתמכת על תרגום השבעים "המדויק יותר", היא רק תירוץ שחוק שממציאו המניפולטיבי מסתמך על בורותם של הקוראים או על העובדה שאינם בקיאים דיים בשפה היוונית.

אם ניקח כמה דוגמאות, נראה כי נוסח 'הברית החדשה' אינה לפי הנוסח היווני וגם לא לפי נוסח המסורה. נדגיש כי כל הקטעים מ'הברית החדשה' בעברית המובאים לקמן, הינם לפי התרגום לעברית של הכומר הגרמני פראנץ דעליטש – תרגום אשר נמצא בשימוש בקהילות המשיחיות בישראל:

1) סתירות בין ישעיה למתי

 א. מתי פרק 12, פסוקים 18-20

הֵן עַבְדִּי בָּחַרְתִּי בוֹ יְדִידִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו וּמִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא׃ לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ׃ קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה עַד־יוֹצִיא לָנֶצַח מִשְׁפָּט׃ וְלִשְׁמוֹ גּוֹיִם יְיַחֵלוּ׃

ב. המקור היווני של 'הברית החדשה' לפסוק הנ"ל

 ἰδοὺ ὁ παῖς μου, ὃν ᾑρέτισα, ὁ ἀγαπητός μου, εἰς ὃν εὐδόκησεν ἡ ψυχή μου· θήσω τὸ πνεῦμά μου ἐπ᾿ αὐτόν, καὶ κρίσιν τοῖς ἔθνεσιν ἀπαγγελεῖ· οὐκ ἐρίσει οὐδὲ κραυγάσει, οὐδὲ ἀκούσει τις ἐν ταῖς πλατείαις τὴν φωνήν αὐτοῦ. κάλαμον συντετριμμένον οὐ κατεάξει καὶ λίνον τυφόμενον οὐ σβέσει, ἕως ἂν ἐκβάλῃ εἰς νῖκος τὴν κρίσιν. καὶ τῷ ὀνόματι αὐτοῦ ἔθνη ἐλπιοῦσι.

ג. הקטע הנ"ל (במתי) מבוסס על המקור בתנ"ך העברי, ישעיהו מ"ב, א'-ד

הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט. לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ.

ד. הפסוקים הנ"ל מתורגמים ליוונית בספטואגינטה

ΙΑΚΩΒ ὁ παῖς μου, ἀντιλήψομαι αὐτοῦ· ᾿Ισραὴλ ὁ ἐκλεκτός μου, προσεδέξατο αὐτὸν ἡ ψυχή μου· ἔδωκα τὸ πνεῦμά μου ἐπ᾿ αὐτόν, κρίσιν τοῖς ἔθνεσιν ἐξοίσει. οὐ κεκράξεται οὐδὲ ἀνήσει, οὐδὲ ἀκουσθήσεται ἔξω ἡ φωνὴ αὐτοῦ. κάλαμον τεθλασμένον οὐ συντρίψει καὶ λίνον καπνιζόμενον οὐ σβέσει, ἀλλὰ εἰς ἀλήθειαν ἐξοίσει κρίσιν. ἀναλάμψει καὶ οὐ θραυσθήσεται, ἕως ἄνθῇ ἐπὶ τῆς γῆς κρίσιν· καὶ ἐπὶ τῷ ὀνόματι αὐτοῦ ἔθνη ἐλπιοῦσιν.

ה. תרגום הקטע הנ"ל מהספטואגינטה לעברית

הֵן יַעֲקֹב עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי יִשְׂרָאֵל רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט׃ לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט. וְלִשְׁמוֹ גּוֹיִם יְיַחֵלוּ׃

מתי (קטע א') מתחיל עם פסקאות שלא מתאימות לנוסח המסורה (קטע ג') וגם לא לספטואגינטה (קטע ד'-ה'). למרות זאת הוא מסיים לפי הספטואגינטה (קטע ד'-ה'). כלומר, ממציאיו, פשוט לקחו מה שרצו ומהיכן שניתן. העיקר שזה יתאים לכוונתם...
למשל, במקור בישעיהו (קטע ג') כתוב: "ולתורתו איים ייחלו" ואילו בציטוט הפסוק ב'ברית החדשה' הוחלפו מלים אלו, ובמקומן נכתב: "ולשמו גויים ייחלו". כותבי 'הברית החדשה' רצו לשנות את משמעות דבריו של הנביא ישעיה ולהראות שהוא מדבר על אדם מסוים שלשמו, ובזכות שמו, יוושעו כל העמים. אולם זהו כמובן סילוף מובהק של דברי הנביא. ישעיה, מדבר כאן על עבדו הנאמן, עם ישראל (וכך גם מפורש בגרסא היוונית של התנ"ך – "יעקב עבדי, בחירי ישראל"), שבזכות תורתו יתקיימו כל ה'איים' - המקומות הנידחים בקצות תבל, כיוון שהתורה מקיימת את העולם.

יצויין כי בשנים האחרונות, ברוב התרגומים של 'הברית החדשה' לעברית, תוקנה תחילת הקטע בצורה שתתאים דווקא לנוסח המסורה, למרות שגם תרגומים אלו אינם חפים משינויים.

2) סתירות בין ישעיה לשאול השליח

א. אגרת 'אל הרומים' 11,16-27

וְכֵן כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ כַּכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע מִיַּעֲקֹב׃ וְזֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר אֶכְרֹת אִתָּם כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם׃ (בתרגום פסוק זה, דעליטש החליט להיצמד לתרגום המסורה בתחילת הפסוק, למרות שבמקור היווני של 'הברית החדשה' נכתב "ובא מציון").

ב. המקור היווני של 'הברית החדשה' לפסוק הנ"ל

καὶ οὕτω πᾶς Ἰσραὴλ σωθήσεται, καθὼς γέγραπται· ἥξει ἐκ Σιὼν ὁ ρυόμενος καὶ ἀποστρέψει ἀσεβείας ἀπὸ Ἰακώβ· καὶ αὕτη αὐτοῖς ἡ παρ᾿ ἐμοῦ διαθήκη, ὅταν ἀφέλωμαι τὰς ἁμαρτίας αὐτῶν.

ג. הקטע הנ"ל (ב'אל הרומים') מבוסס על המקור בתנ"ך העברי, ישעיהו נ"ט, כ'-כ"א

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב--נְאֻם, ה'. וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה'--רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְּפִיךָ: לֹא-יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר ה', מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

ד. הפסוקים הנ"ל מתורגמים ליוונית בספטואגינטה

καὶ ἥξει ἕνεκεν Σιὼν ὁ ρυόμενος καὶ ἀποστρέψει ἀσεβείας ἀπὸ ᾿Ιακώβ. καὶ αὕτη αὐτοῖς ἡ παρ᾿ ἐμοῦ διαθήκη, εἶπε Κύριος· τὸ πνεῦμα τὸ ἐμόν, ὅ ἐστιν ἐπὶ σοί, καὶ τὰ ρήματα, ἃ ἔδωκα εἰς τὸ στόμα σου, οὐ μὴ ἐκλίπῃ ἐκ τοῦ στόματός σου καὶ ἐκ τοῦ στόματος τοῦ σπέρματός σου· εἶπε γὰρ Κύριος, ἀπὸ τοῦ νῦν καὶ εἰς τὸν αἰῶνα.

ה. תרגום הקטע הנ"ל מהספטואגינטה לעברית

ובא הגואל למען ציון וְיָשִׁיב פֶּשַׁע מִיַּעֲקֹב. וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה'--רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְּפִיךָ: לֹא-יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר ה', מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.

מבלי להבין את השפה היוונית, ניתן לראות שמספר המילים בספטואגינטה (קטע ד') גדולה משמעותית מהציטוט המקורי של 'הברית החדשה' ביוונית (קטע ב'). מכאן רואים, ש'הברית החדשה' סירסה וחתכה את הפסוק המקורי והשאירה רק חצי ממנו עם שיבושים וזיופים קשים.

3) סתירות בנוגע לירידת בני ישראל למצרים

א. מעשי השליחים 7,14

וַיִּשְׁלַח יוֹסֵף וַיִּקְרָא לְיַעֲקֹב אָבִיו וּלְכָל־מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ נָפֶשׁ׃

ב. המקור היווני של הברית החדשה

ἀποστείλας δὲ Ἰωσὴφ μετεκαλέσατο τὸν πατέρα αὐτοῦ Ἰακὼβ καὶ πᾶσαν τὴν συγγένειαν αὐτοῦ ἐν ψυχαῖς ἑβδομήκοντα πέντε.

ג. הקטע הנ"ל (מ'מעשי השליחים') מבוסס על המקור בתנ"ך העברי בכמה מקומות

בראשית מ"ו, כ"ז: כָּל-הַנֶּפֶשׁלְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה, שִׁבְעִים.
שמות א', ה': וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ.
דברים י', כ"ב: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ,
יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה.

ד. הפסוק הנ"ל מספר דברים מתורגם ליוונית בספטואגינטה

ἐν ἑβδομήκοντα ψυχαῖς κατέβησαν οἱ πατέρες σου εἰς Αἴγυπτον

ה. תרגום הקטע הנ"ל מהספטואגינטה לעברית

בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה.

בקטע ד' וה' אנו רואים כי בספטואגינטה בספר דברים מדובר על 70 נפש כפי שמוזכר במקור היהודי בתנ"ך ובניגוד למובא ב'מעשי השליחים' ב'ברית החדשה' (קטע א'). בנוסף, יש כאן סתירה בספטואגינטה עצמה, כיוון שבניגוד לקטע ד' וה' שבו היא מדברת על 70 נפש, בתרגום הפסוקים האלו בספר בראשית ובספר שמות היא מדברת על 75 נפש... זו גם הסיבה שהמשיחיים מתעלמים מהפסוק בספטואגינטה בספר דברים שהבאנו כאן, ומעדיפים לנפנף רק את בראשית או שמות או שניהם יחד.

.

אגב, גם בתורה השומרונית כתוב "שבעים" בשלושת הפעמים וכך מצאנו מקור קדום נוסף מחוץ לנוסח המסורה...

לסיכום

"תרגום השבעים" המקורי שתורגם על ידי יהודים, אבד.
הגרסא המעוות שמוחזקת על ידי הנוצרים ו/או המשיחיים ושנעשה בה שימוש, היא אוסף של גרסאות סותרות בעריכה נוצרית מכוונת. הסתירות שבין התנ"ך ל'ברית החדשה' אינן מתיישבות ובוודאי אינן מתורצות בשימוש בתרגום היווני. הן רק מתגברות...


1) ויליאם סמית' (1813-1893) היה מִלּוֹנָאי אנגלי, שבצעירותו יועד לקריירה כתאולוג. ב-1853 החל בפרסום סדרת הספרים Principia, המהווה ציון דרך חשוב בהוראת השפות היוונית והלטינית בבתי הספר. אפשר שהספרים החשובים ביותר שערך סמית הם אלה העוסקים בנושאים אקלסיולוגיים. עימם נמנים "לקסיקון כתבי הקודש",‏ "לקסיקון לקדמוניות הנצרות", ו"לקסיקון אישים בנצרות".

2) הרב זכריה פרנקל, פרסם ב-1841 את המחקר הראשון אי-פעם אודות תרגום השבעים, Vorstudien zur Septuaginta ("מחקר מקדים אודות תרגום השבעים"), שעסק באופן בו התקבלו רעיונות מארץ ישראל בין היהודים ההלניסטים באלכסנדריה.

3) ד"ר המפרי הודי, תיאולוג אנגלי מהמאה ה-17, רגיוס-פרופסור לייוונית באוניברסיטת אוקספורד.

4) פמפילוס מקיסריה היה הכומר של קיסריה, ראש חוקרי המקרא הנוצרים בתקופתו, ייסד את הספרייה הנוצרית שבעיר, הוביל את בית הספר התאולוגי ונחשב אחד מאבות הנצרות.

 5) אוסביוס מקסריה, נחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית.

6) תיאופילוס מאנטיוכיה, פטריארך של אנטיוכיה.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים